Vach nacht explained

A vach nacht (; also vacht nacht or vakhnakht) or Brit Yitzchak is the night before the brit milah of a male Jewish child, when he is in need of added spiritual protection. A standard "vach nacht" custom, practised by many Ashkenazi Jews, is to have children come and recite the Shema Yisrael and other verses from the Torah near the baby. It is a pious custom to host a celebratory meal.^[1]

Origins

The Edut L'Yisrael (a text on sources for customs surrounding weddings and births in Judaism, published in Israel c. 1960) brings sources for the custom to learn and post the night before the brit, as well as make a festive meal. He brings sources at length:^[2]

Learning and prayer

Firstly, as stressed in the Kabbalistic sources, the night before the circumcision is considered a spiritually dangerous time for the baby; as such, the father would gather ten men to conduct a vigil to study Torah to protect him from metaphysical damage. Thus, this night is given the Yiddish name, "night of watching [or 'guarding']".

Secondly, non-Kabbalistic sources describe a practice several centuries old, that on the Friday night before the brit milah, a melamed would take his preschool-age students to say Shema near the baby, and afterwards receive candy (or their equivalent at that point in history, namely nuts or dried fruit).

Festive meal

The source for the festive meal can be found in the writings of the Rishonim.

Notes and References

1. Book: ורדיגר, יעקב. עדות לישראל. 102.
2. Book: .ibid. ליל שימורים: א) הלילה שלפני הברית ליל שימורים (ובלשון יהודית אשכנזית "וואך נאכט") משום אז זקוק הילד לשמירה יתרה. בעל מטה משה כותב "טעם לשמירת הילד בלילה של מילה משום דכתיב "ואתה את בריתי תשמור" - שבשעת הברית צריכין שמירה מהשטן, וכו' וכו' ונעורים כל הלילה משום הלילה הוא עלול שהילד ינזק מפני שהשטן מכוין להזיקו לפי שקשה עליו מצוות מילה שבזכותה ניצולים מדינה של גיהנום." בספר בית לחם יהודה כותב המחבר ז"ל, "נהגו להיות נעורים בכל הלילות שקודם המילה ולעסוק בתורה בבית היולדת." אבל בזוהר הקדוש משתמע רק בליל שלפני המילה. וזה לשון הזוהר לפרשת לך עמוד צג, בההוא לילא כנש ההוא גברא כל אינון רחימוהי, וכל ההוא לילא אשתדלו באורייתא ולא הוה מאן דנאים וכו' " (בלילה ההוא כנס/אסף ההוא איש כל האוהבים שלו, וכל אותו לילה עמלו בתורה ולא היה מי שהוא מתנמנם) ויפה העיר הגר"ר מרגליות בהגהותיו לזוהר שם (ניצוצי זוהר אות א בעמוד צג ב) "כשנעמוד על מניין הפתיחות (לשון הזוהר שם "פתח חד ואמר... קם אחרא ופתח…") שכל אחד פתח ודרש, נמצא שהם העשרה (אנשים, בגלל שכתוב "פתח" עשר פעמים) וזהו המקור שעשרה נעורים בליל שלפני המילה" ב) ומכאן עניין רב למנהג זה בקבלת אריז"ל. המקובל הקדוש רבי מאיר פאפירש זצ"ל כתב בספרו אור צדיקים הלכות מילה סימן כאן, וז"ל, "נהגו בכל מלכות ארץ ישראל להיות ניעור כל הלילה קודם המילה ולעסוק שם בבית היולדת בתורה ולתת צדקה ביום" בעל קיצור של"ה כותב "אמרה התורה "השמר לך ושמור נפשך" בכן גם כן צריך שמירה יתרה לילד וכו' וכו' ועיקר השמירה להיות ניעור בלילות עד המילה וללמוד תורה, ובפרט *הלילה שקודם יום המילה* שאז מתקנאים הקליפות ביותר." ובספר מעבר יבק במסכת עתר ענן הקטורת פרק ה' כתוב "בלילה שלפני מילת התינוק מה טוב לומר פיטום הקטורת עם שירי דוד (תהילים) לפני כסא אליהו הנביא זכור לטוב כי המכין כסא הלז (הזה) בקדושה ובטהרה ומזמנו בפיו וכו' כי קטורת היא ראשי תיבות 'קדושה טהרה רחמים תקווה' " בספר ברית אבות מביא המחבר מקונטרס דברי הברית "נוהגים ללמוד בבית היולדת בלילה שלפני המילה עד חצות ולומדים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה דברים המדברים בענייני מילה כמו פרשת מצוות מילה בבראשית סימן (פרק) יז וסימן כאן עד פסוק ח, ובספר שמות סימן ד פסוק יח עד פסוק כח, ובספר יהושע סימן מה ובמשנה שבת פרק יט, ובגמרא שם ובגמרא נדרים לא ב" ועוד כתב שם "טוב ויפה המנהג מה שנוהגים במדינות פולין שעה שהמלמדים (מורים) מוליכים את התלמידים הקטנים לבית היולדת בלילה שלפני המילה וקורין שם קריאת שמע ואומרים הפסוק "ויהי נועם…", "יושב בסתר…" עד סופו, (ראה הערותינו (ספר עדות ישראל) לקריאת שמע שעל המיטה על סגולת אמירת יושב בסתר להכרית כל מריעין) ופסוק "המלאך הגואל…", וזאת היא וודאי סגולה מעולה ובדוקה, כי על ידי הבל פיהם של תינוקות של הצאן קדושים האלה שקוראים קריאת שמע בבית היולדת על ידי זה מכריתין ומבריחין כל הקליפות והרוחות רעות מבית היולדת ובפרט אם לומדים שם גם בספר הזוהר בפרשת לך בענייני דיומא כמו שנדפס בספר שרביט הזהב כי אין לך דבר שמבער הקוצים כמו דברי הזוהר הקדוש זת"ע, וגם שזכות כל התנאים הקדושים הנזכרים שם ימליצו טוב על הילד הנימול למחר, שלא יקרה לו שום מקרה רעה חס ושלום על ידי המילה" ולפנים בישראל היה נהוג שמלמדי תינוקות של בית רבן הוליכו את תלמידיהון הפעוטים בכל יום בערב לבית היולדת, לקרוא שם פרשה ראשונה של קריאת שמע, המלאך הגואל או ברכת כהנים, ויהי נועם וכו' סגולה לשמירת הילד והאם (כי בליל שלפני הברית זיקוקים האם והילד לשמירה יתרה - מטה משה ושל"ה במסכת חולין) והיו מחלקים להם מגדנות (סוכריות וכל מיני מטעמים) כיום מנהג זה בטל בגלל תנאי המקום והזמן, כיוון שרובן ככולן יולדות בבתי חולים, נשכח לגמרי ואין זכר לו, ומי יתן ויתבעי עלבונו של מנהג יפה זה - כי מנהג ישראל תורה. ראיתי טעם לשבח המנהג להיות ניעור כל הלילה שלפני ברית מילה מתוך אמירת תהילים ולימוד תורה – דוגמת המנהג להיות ניעור בליל יום כיפור והושענא רבה על יסוד מאמרם ז"ל (ע"ז לזה ב) על הפסוק "יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי" וראה זוהר לך לך צב סוף עמוד א ושם רז ב מה שכתב על פי (תהילים פח) " ה' אלוקי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך…" – אימתי איהו ישועתי, בההוא יומא דאקדמית תושבחתא *בלילה* לגבך כדין איהו ישועתי ביממא" ג) כסגולה לשמירה נוהגים לתלות בבית היולדת פתקאות המסומנות בשם "קמיעות" ועל פי רוב מדפיסים שם מזמורי תהילים עם לחשים שונים. היסוד להמנהג רואים אנו בספר רזיאל המלאך, בסופו שם, וזה לשונו "בדוק ומנוסה לשמירה ליולדת ולוולדה וכו' ומן עין הרע ובשעת מחלה שלא תשלוט בה ובוולדה שם יד ופגע רע שיר למעלות אשא עיני (תהילים קכא)". וראה בחלק א של סידורינו (עדות לישראל) עמוד שעח הערותינו למזמור יענך ה' ביום צרה, והוא נאמר כסגולה למקשה לילד, ועיין שם כל הקטע, ובספר תולעת יעקב בשם כתבי אריז"ל, וראה דברים רבה פרשה ב אות ו,והשוה ילקוט שמעוני סימן תר"פ וראה שמות רבה פרשה מ"ו אות ב, ותנחומא לתזריע סעודה בליל שימורים א) חסידים ואנשי מעשה מקפידים לעשות סעודה בלילה הזה שלפני הברית. אבל המנהג כשלעצמו פשט צורה ולבש צורה. בראשונה שומעים אנו עליו מפי רבי יעקב הגוזר, ולפיו היה הסנדק (שאף הוא נקרא בעל ברית) טורח בסעודה, כלומר מכספו, ומנמק את זה – "מפני שמסיים במצווה" ואותו מנהג רואים אנו אצל רבינו שמחה בעל מחזור ויטרי המביאו מתוך המלצה וכותב "מנהג ישראל תורה היא ויאחז בה צדיק דרכו - אור שמיני בעל ברית (כלומר הסנדק) עושה סעודה ומשתה לכבוד המצווה (כמו ר"י גוזר) ולאחר קיום המילה "אבי הבן מגדיל* בשמחה ומשתה ויום טוב*. וזכר לדבר "ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק" ביום *הג* מל את יצחק " הרא"ה מלוניל, הבעל ארחות חיים, שחי כמאתיים שנה אחריו מביא כבר רמז למנהג שלנו - היינו שהבעל ברית בעצמו כלומר, אבי הבן, הוא שעושה הסעודה. והוא כותב "וגם מתקבצים כל הקהל זקנים ונשים וטף בליל השבת ובליל שמיני, ואחר כך בא הסנדק ונותן מעות ליולדת" כו' וכו'. ועוד מנהג יפה מביא הוא שם "גם נהגו לשלוח מנות לזקנים העצבים שאין אוכלין בסעודה של מצווה ושל שמחה" ב) ופלוגתא היא בין רבותינו האחרונים אם היא נקראת סעודת מצווה, וראה רמ"א לסימן תר"מ סעיף קטן ו, ומגן אברהם שם אות יג מה שכתב בשם ספר נחלת שבעה "שגם הסעודה שעושים באשכנז בלילה שלפני המילה שמזמינים המוהל והסנדק ושאר קרובים ואוהבים, נקרא סעודת מצווה לעניין נדר, ואינו מוכרח, אדרבה וכו' ומשמע דבמקום שאין שולחין סבלונות לא מקרי סעודת מצווה וכו' אם כן הוא הדין הלילה שלפני המילה" ולדעה זו מצדדים בעל שאלות ותשובות חוות יאיר סימן ע' ובעל שאלות ותשובות שבות יעקב חלק ג סימן ל"ו וריעב"ץ בהקדמתו למגדל עוז אות יד. ובשם ספר אוהב ברית מביא בעל ברית אברהם, שאפילו לדעת החוות יאיר ושבות יעקב הסוברים שאינה סעודת מצווה, מכל מקום מותרים האב הסנדק והמוהל לאכול בשר בלילה הזה (אם חל בין ראש חודש לט' באב) כיוון שהיום שמיני הוא יום טוב שלהם. וראה שערי תשובה לסימן תר"מ אורח חיים ולסימן תקנ"א שם אות לג המאריך בפירוט הדעות השונות הנאמרות בעניין זה. במשנה ברורה לאותו סימן מצדד המחבר זכרונו לברכה ליד אפריים המקף שאינה סע"מ..